1הסומין כמו שפסולים בהושבת סנהדרין על הדרך שביארנו במקומו כך פסולים לענין חליצה מפני שהדיינין צריכין שיראו הרוק היוצא מפי היבמה משעה שיוצא מפיה דכתיב לעיני הזקנים וירקה בפניו אבל סומא באחת מעיניו כשר שהרי אף בסנהדרין כשר לדיני ממונות ושאר מומין אע"פ שפוסלין בסנהדרין מדתני רב יוסף כשם שבית דין מנוקים בצדק כך מנוקין מכל מום בחליצה מיהא כשרים:2בית דין של גרים פסול בחליצה ואפילו היה אחד מן השלשה לבד גר החליצה פסולה ואפילו היתה אמו מישראל:3כשהיבם והיבמה באין לפני בית דין הם בעצמם קוראין לו שכך דרשו וקראו לו הן ולא שלוחן ומשיאין לו עצה ההוגנת לו אם באו ליבם והיה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרין לו מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך ואם באו לחלוץ וראויים ליבם משיאין אותו עצה ליבם אם שומעין להם מוטב ואם לאו עושין להם כראוי לפי מה שירצו אם ליבום אם לחליצה:4אע"פ שביארנו שהחליצה בשלשה המיאון מיהא דיו בשנים שאינו צריך בית דין אלא שני עדים שתאמר בפניהם איני רוצה בפלוני שקדשוני לו אמי ואחי ואם כן מה שאמרו בפרק שני של מסכתא זו בחכם שחלצה או מיאנה זו בפניו שיכול לנשאה מפני שהם בית דין ואין כאן חשד לענין מיאון אין הלכה כן שיהא צריך בית דין אלא דיו בשנים ולענין חשד אף שנים כשלשה שאין שנים מצויין לחטוא בשביל אחד כמו שביארנו שם:5סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של צבור בשלשה מומחין שבסנהדרי גדולה ועריפת עגלה ר"ל מדידת העיר הקרובה שנאמר בה ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו גו' בחמשה ויש פוסקין ששניהם בחמשה וכן יש פוסקים ששניהם בשלשה כמו שביארנו בראשון של סנהדרין:6בענין חליצה צריכין הדיינין שיהו קובעים מקום לשם כך ר"ל שיאמרו נלך למקום פלוני לעשות חליצה זו או שיעשו מעשה בכך ר"ל שילכו במקום אחד לכונת כך דכתיב השערה שמשמעו מקום המזומן ולמעט שאם הם שם במקרה ובאו לפניהם אין רשאין לחלוץ עד שיזמינו אותו מקום לכך ודבר זה אין כונתו אלא לפרסום הדבר לפיכך אם נעשה בלא קביעות מקום חליצתן כשרה ופרסומין אלו יש אומרין שהם להודיע חליצתה שלא יטעו בה כהנים ויש אומרים להודיע שנפטרה מיבמה שיזדמנו לה קופצים:7אע"פ שביארנו שעיקר הענין בשלשה ואין צורך לחמשה אלא לפרסום הענין מכל מקום כל שנצטרפו שנים עם השלשה למלא סכום החמשה צריך שיהו כענין השלשה ולמעט את הגרים ויש אומרין שכך הדין אם נצטרפו שם בתורת בית דין יותר מחמשה שכלם צריכים להיות כענין השלשה:8כל שהוא צורבא מדרבנן אע"פ שאין מוציאין ממון על פיו רשאי הדיין להורע כחו של תובע אף בשטר על פיו כגון שאם היה בשטר נאמנות וצורבא מרבנן מעיד שנפרע שלא יגבהו אלא בשבועה או שלא יזקק להגבותו כלל לפי מה שעיניו רואות ומכל מקום עכשו כתבו גאוני ספרד שאין לו לדיין להיות סומך בענין זה אלא בראיה ברורה שאין כל הדיינין בקיאין כל צרכם ואין ראוי להתיר הרצועה לכל דיין ודיין לומר מוחזקני בזה שהוא נאמן ויפה כתבו: